מפעת 1965 (1987) בע"מ(פורמלי) נ' מנשקו ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 9,584 ₪ שנידונה בסדר דין מהיר.

על פי תקנה 214 ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

בכתב התביעה טוענת התובעת בין היתר כדלקמן:

1. כי ביום 27/10/10, בשעה 11:50 לערך, נהג התובעת שנסע ברכב מסוג וולבו מ"ר 9983650, שהינו רכב משא, (להלן:"המשאית") נסע בצומת כנות מכיוון צפון לדרום באור ירוק מלא ובאותו הזמן רכב מסוג סקודה, מ"ר 7822216, (להלן:"הסקודה") נכנס לצומת ממערב לכיוון צפון בחוסר זהירות ובאור אדום מלא.

2. כי כתוצאה מכך נגרמה התאונה בה הסקודה פגעה בחלקה הקדמי הימני של המשאית.

3. כי התאונה אירעה עקב רשלנותו ואחריותו של נהג הסקודה שהוא הנתבע 1.

4. כי סך הנזקים הם 9,584 ₪.

לכתב התביעה צורפו תצהיר אימות, רשימת מסמכים, תמונות של המשאית, טופס הודעה על תאונת דרכים, הסכם שכירות, חוות דעת שמאי, חשבון שכר טרחה בגין חוות דעת השמאי והתכתבות בין הצדדים.

הנתבעים הגישו כתב הגנה בו הם טוענים בין היתר כדלקמן:

1. כי התובעת אינה הבעלים של הרכב ולכן אין יריבות בין הצדדים.

2. כי הסקודה עצרה באור אדום ורק כשהאור התחלף לירוק, החל בנסיעה ולפתע הגיחה המשאית שנכנסה לצומת לא פנוי מבלי לציית למופע אור אדום בכיוון נסיעתה וכתוצאה מכך פגעה בסקודה.

3. כי לכן נהג המשאית הוא האחראי לתאונה ודין התביעה להידחות.

לכתב ההגנה צורפו תצהיר אימות כאשר אציין כי התצהיר ניתן ע"י הגברת ציפורה סוויד העובדת אצל הנתבעת 3 שהינה מחלקת תביעות של חברות ביטוח ובסעיף 3 לתצהירה היא מצהירה על אמיתות הטענות. עניין זה יפורט להלן.

כמו כן צורף מכתב של הנתבע 1 בו מתייחס לכתב התביעה.

ביום 12/2 הגישו הנתבעים חוות דעת מטעמם של חוקר תאונות דרכים.

כפי שציינתי לעיל לגבי תצהיר האימות שצורף לכתב ההגנה, התצהיר אינו ערוך כדין, שכן אינו מאמת את העובדות הנטענות בכתב ההגנה כנדרש.

יחד עם זאת ולאור ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים ושהוגש לתיק בית-המשפט ביום 25/1/12, לפיו במהלך הדיון ייחקרו הנהגים המעורבים ו/או עדים נוספים, הסדר דיוני זה מתקן למעשה את הפגם שבתצהיר שצורף לכתב ההגנה ומכל מקום לא נטענה כל טענה מצד התובעת בעניין זה.

בדיון שהתקיים בפני היום, שמעתי את עדות הנהג מטעם התובעת מר אשר אנונו, עד שהיה עמו במשאית מר איגור איווניצקי, הנתבע 1 וחוקר התאונות מר ניסים אליאס.

הכרעה